פיצוי לפי חוק הגנת הפרטיות

הפיצוי בלי הוכחת נזק ניתן בתביעה על עוולה אזרחית של פגיעה בפרטיות. החוק מפרט אילו מעשים נחשבים פגיעה בפרטיות, ולפני שתובעים כדאי לקרוא את הרשימה בנוסח החוק עצמו (מקושר במקורות) ולזהות לאיזה מהם המקרה שלכם מתאים.

מצבים שאנשים מעלים לעיתים קרובות: פרסום תמונה או מידע אישי בלי הסכמה, צילום או מעקב בתוך הבית, העברה של מידע שמסרתם למטרה אחת לגורם אחר או שימוש בו למטרה שונה, והפצה של תכתובת פרטית. ההכרעה אם מקרה מסוים הוא פגיעה בפרטיות לפי החוק היא של בית המשפט, ולכן התביעה צריכה להסביר בדיוק מה נעשה, על ידי מי, ולמה זה נכנס לגדר החוק.

הסכמה משנה את התמונה. אם מסרתם את המידע או הסכמתם לפרסום, השאלה היא למה בדיוק הסכמתם והאם השימוש חרג מכך. שמרו את הטופס, את תנאי השימוש או את ההודעה שבה ניתנה ההסכמה.

בית המשפט רשאי לפסוק עד 50,000 ₪, כשהסכום צמוד למדד ולכן בפועל גבוה מעט יותר. אם הוכח שהפגיעה נעשתה בכוונה לפגוע, התקרה היא כפל הסכום. בית המשפט קובע את הסכום בתוך התקרה לפי הנסיבות, כמו היקף החשיפה, מספר האנשים שנחשפו למידע ומה הפוגע עשה אחרי שפניתם אליו.

פיצוי בלי הוכחת נזק ניתן פעם אחת בלבד בשל אותה פגיעה. אם נגרם לכם גם נזק כספי שאפשר להוכיח, כמו הוצאה להסרת פרסום, אפשר לתבוע אותו בנוסף, עם מסמכים.

תקרת התביעות הקטנות, 39,900 ₪, נמוכה מהתקרה של חוק הגנת הפרטיות. אם אתם מגישים תביעה קטנה, הסכום הכולל לא יכול לעבור אותה. מי שרוצה לתבוע יותר צריך לפנות לבית משפט השלום, ושם ההליך מורכב יותר.

קודם תעדו: צילום מסך של הפרסום עם הכתובת והתאריך, שמירת ההודעה שבה הועבר המידע, או כל ראיה שמראה מי עשה מה. אחר כך פנו בכתב לפוגע: תארו את הפגיעה, דרשו להסיר את הפרסום או להפסיק את השימוש במידע, ובקשו פיצוי עד מועד שתקבעו.

תשובה או התעלמות חשובות לתביעה: הסרה מיידית והתנצלות עשויות להשפיע על הסכום שייפסק, ומנגד המשך הפרסום אחרי פנייה מפורשת מחזק את הטענה. שימו לב גם למועד: על פגיעה שאירעה לפני 14.8.2025 חלה תקופת התיישנות קצרה של שנתיים בלבד (סעיף 26 לחוק הגנת הפרטיות). תיקון 13 לחוק ביטל את הסעיף לגבי מעשה או מחדל מ-14.8.2025 ואילך, ועל פגיעה כזו חלה תקופת ההתיישנות הכללית לפי חוק ההתיישנות. לכן בפגיעה ישנה פעלו מהר, ובכל מקרה ציינו בכתב התביעה את תאריך הפגיעה.

תובעים את מי שביצע את הפגיעה: מי שפרסם, מי שהעביר את המידע או מי שהשתמש בו. כשמדובר בעסק, תובעים את החברה בשמה המשפטי. כשמדובר באדם פרטי, צריך את שמו המלא ומספר הזהות או כתובתו.

הטענות הצפויות: "הסכמתם", "המידע כבר היה פומבי", "זה לא פרסום" או "אין כאן פגיעה של ממש". מסמך ההסכמה המקורי, הוכחה שהמידע לא היה ידוע לציבור, ותיעוד של כמה אנשים נחשפו לפרסום הם התשובות.