פיצוי על אובדן זמן בתביעה קטנה

אובדן זמן וטרחה הוא השעות שהלכו על הטיפול בבעיה שהנתבע יצר: המתנה על הקו, מילוי טפסים, הגעה לסניף, תיאום טכנאים, ימים שבהם נשארתם בבית לחכות. זה נזק אמיתי, אבל לא ממוני, כי לרוב לא הפסדתם עליו כסף ישירות.

יום עבודה שהוחמץ הוא משהו אחר: אובדן הכנסה מוכח. אם לקחתם יום חופש לא בתשלום, או שעצמאי ביטל פגישות בתשלום, זה נזק ממוני שמוכיחים בתלוש או בחשבוניות, ויש לו מדריך נפרד.

הוצאות נסיעה הן נזק ממוני שלישי, עם קבלות. כדאי להפריד בין שלושתם, כדי שלא ייראה שאותו בוקר נספר פעמיים.

ראוטר שסופק תקול, וספקית האינטרנט לא החליפה אותו במשך חודש. יומן הזמן: 6 שיחות לשירות הלקוחות, לפי פירוט השיחות בטלפון, בסך 3 שעות ו-40 דקות, רובן המתנה. 2 בקרים שבהם נשארתם בבית לחכות לטכנאי שלא הגיע, 4 שעות כל אחד לפי חלון הזמן שנמסר בהודעה. נסיעה אחת לסניף להחלפת הציוד, שעה וחצי. סך הכל: כ-13 שעות.

בכתב התביעה מציגים את הטבלה כנספח, ובגוף התביעה כותבים משפט מסכם: "בניסיון לקבל שירות שהנתבעת התחייבה לספק השקעתי כ-13 שעות, כמפורט בנספח 5". את הסכום שאתם מבקשים בעבור הטרחה כותבים בשורה נפרדת, לבד או יחד עם עוגמת הנפש.

יש מי שממחישים את הזמן בחישוב לפי שכר שעתי. זה יכול לעזור להראות את ההיקף, אבל זו המחשה ולא תעריף: בית המשפט אינו מחויב לה, ויכול לפסוק סכום גלובלי, פחות, או לא לפסוק כלל.

פירוט שיחות מהטלפון מראה תאריך, שעה ומשך. צילום מסך שלו הוא ראיה פשוטה וחזקה.

הודעות SMS או מייל של תיאום טכנאי, עם חלון הזמן, מראות כמה זמן חיכיתם. אם הטכנאי לא הגיע, שלחו הודעה באותו יום שמתעדת זאת.

יומן קצר שכתבתם בזמן אמת, עם תאריך, מה עשיתם וכמה זמן זה לקח, אמין הרבה יותר משחזור מהזיכרון חודשים אחר כך.

שיחה אחת לשירות הלקוחות היא חלק מהחיים, ובית המשפט לא צפוי לפסוק עליה. הרכיב מקבל משקל כשההיקף חריג: פניות חוזרות שלא נענו, הבטחות שלא קוימו, טכנאים שלא הגיעו שוב ושוב.

ככל שהתיעוד מראה שהנתבע גרם לבזבוז הזמן בהתנהגותו, למשל בהתעלמות או בהפניות בין מחלקות, הרכיב חזק יותר.