הגשת תביעה קטנה נגד כמה נתבעים

כשלא ברור מי מבין כמה גורמים אחראי, או כשכל אחד אחראי לחלק. דוגמאות נפוצות: מוצר פגום שהחנות מפנה ליבואן והיבואן מפנה לחנות; חבילה שהאתר מאשים בה את חברת השליחויות; שיפוץ שבו הקבלן הראשי והקבלן המשנה מאשימים זה את זה.

לא כדאי להוסיף נתבע רק כדי "להגדיל סיכויים". לכל נתבע צריך להיות קשר ממשי לאירוע, ובכתב התביעה צריך להסביר מה הוא עשה או לא עשה. נתבע שאין נגדו טענה ממשית עלול לבקש שהתביעה נגדו תידחה, ולבקש הוצאות.

כשיש כמה נתבעים, אפשר להגיש בבית משפט לתביעות קטנות שמוסמך לגבי אחד מהם: באזור המגורים או העסק של אחד הנתבעים, או המקום שבו קרה המעשה או המחדל. בתביעה על עסקה באינטרנט אפשר להגיש גם באזור המגורים או העסק שלכם.

כך, אם החנות בתל אביב והיבואן בחיפה, אפשר לבחור באחד מבתי המשפט האלה, או בבית המשפט שבאזור שבו קרה האירוע.

בראש כתב התביעה מפרטים כל נתבע בנפרד, ממוספר: נתבע 1, נתבע 2. לכל אחד שם מלא או שם רשום, מספר מזהה (ח"פ או ת"ז אם ידוע) וכתובת משלו. ההמצאה נעשית לכל נתבע בנפרד, ולכן כתובת חסרה אצל אחד מהם יכולה לעכב את כל התיק.

בחלק העובדות כתבו מה עשה כל נתבע, ובחלק העילה הסבירו למה כל אחד מהם אחראי. בסעד אפשר לבקש לחייב את הנתבעים "ביחד ולחוד", כלומר שכל אחד מהם יוכל להיות מחויב בסכום כולו, או לבקש סכום מסוים מכל אחד. ההחלטה על חלוקת האחריות היא של בית המשפט.

סכום התביעה הוא הסכום שאתם תובעים בגין האירוע, ולא סכום נפרד מכל נתבע שמצטבר. התקרה היא 39,900 ₪. האגרה מחושבת מסכום התביעה: 1% מסכום התביעה, ולא פחות מ-50 ₪ (הסכום מעוגל כלפי מעלה לכפולה של 5 ₪), ומשולמת במלואה עם הגשת התביעה.

כל נתבע מקבל את כתב התביעה ורשאי להגיש כתב הגנה משלו תוך 30 יום מיום שהומצא לו. ייתכן שנתבע אחד יגיש הגנה ואחר לא. בדיון כל אחד מהם יציג את גרסתו, ולעיתים הם יטענו זה נגד זה. הכינו ראיות שמראות את חלקו של כל אחד.